<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן שנ"ה</h1>
<h2>דף כו:</h2>
[ביצה כ"ז ע"ב] ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא פניא דמעלי יומא טבא יתיב רבא וקא חייף רישיה בהדי דקא חייף רישיה דל עיניה וחזייה למומיה א"ל זיל האידנא ותא למחר כי אתא אמר ליה היכי הוה עובדא א"ל הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצא בהדי דעייל רישיה למיכליה בזעתיה הוצא (קניא) לשפתיה ופרטיה א"ל דילמא את גרמת לי' א"ל לא פירש"י דילמא את גרמת לי' מדעת נתת השעורי' שם שנחשדתם על הבכורות מפני טורח הגידול והוצאה שהוטל עליו שישראל אין מטפל אלא ג' חדשים ונותנו לכהן עכ"ל שמעי' מפירושו הא דתנן [בכורות כ"ו ע"ב] עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בבהמה דקה ל' יום ובגסה נ' יום ר' יהודה אומר בדקה ג' חדשים דלאחר הזמן הזה אם לא רצה הכהן לקבלו אלא אמר לישראל ליטפל בו עד שיפול בו מום ולאחר מיכן יתננו לו דכפינן ליה לכהן בע"כ שיקבל אותו ויטפל בו עד שיפול בו מום (אלא) ש"מ שצריכי' ע"כ לקבל ומתוך שצריכים ע"כ לקבל ולטרוח ולהוציא עליו ואינן יכולין ליפטר מטורח והוצאה בענין אחר אלא ע"י מום הם חשודין להטיל בו מום.
<h2>דף לד.</h2>
[ביצה כ"ז ע"א] אמי ורדינאה חזי בוכרי דבי נשיאה הוה וביומא טבא לא הוה חזי אתו אמרו לו לר' אמי א"ל שפיר עבד דלא חזי ליה איני והא ר' אמי גופיה הוה חזי ר' אמי במעלי יו"ט הוה חזי אם הוא מום קבוע או עובר ולמחר ביו"ט שיולי הוה שייל היכי הוה עובדא שפעמים היה טרוד בעיו"ט וכשראה המום א"ל לך עכשיו ובא למחר והיה שואלו על המום איך בא לו מפני שנחשדו כהנים על הבכורות להטיל בהם מום כדתנינן [בכורות ל"ה ע"א] כל המומין הראוין לבוא בידי אדם רועי ישראל נאמנין רועי כהנים אין נאמנין וצריך להביא ראיה שמאליו בא לו כי הא דההוא גברא דאייתי בוכרא קמי' דרבא אפניא דמעלי יומא טבא יתיב רב' וקא חייף רישי' בהדי דקא חייף רישיה דל עיניה וחזייה למומיה א"ל זיל האידנ' ותא למחר [כי אתא למחר] א"ל היכי הוה עובדא א"ל הוו שדיין שערי בהך גיסא דהוצא כלומר שעורים היו מושלכים מעבר לגדר והבכור הי' לעבר השני בהדי דעייל רישיה למיכליה בזעתיה הוצא (קניא) לשפתיה כלומ' נקרעה שפתו והיא שנויה במומי הבכור שפתו שנפגמה שלעולם הוא ניכר א"ל דילמא את גרמת ליה ומדעת נתת השעורים שם שנחשדתם על הבכורות מפני טורח גדול והוצאה שהוטל עליכם שישראל אינו מטפל אלא ג' חדשים ונותנו לכהן א"ל לא ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שהיה בו בידים מניין שלא יגרום ע"י דבר שלא יביא בצק או דבילה ויניח לו ע"ג האוזן כדי שיבוא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום אחד מום ואחד כל מום. והלכה כר' אמי וכרבא דלא הוו חזו מומין ביו"ט כר"ש. ירושלמי [ה"ד] אתא עובדא קומי ר' אמי וסבר מימר ר"י ור"ש הלכה כר"י אתיא רב הושעיא מתני' דבר קפרא מדרומא ותנא וחכ"א כל (שאין) [ש]מומו ניכר מעיו"ט ולא התירו מומחה אלא ביו"ט אין זה מן המוכן וקיבלה וחזר בו אע"פ שראה חכם מעיו"ט שהוא מום קבוע ואינו עובר אע"פ כן אם לא התירו מעיו"ט אין זה מן המוכן ואינו יכול להתירו למחר ביו"ט הלכך צריכין אנו לומר דר' אמי ורבא היו רואין מום קבוע בבכור מעיו"ט והיו אומרים מום זה ראוי לישחט עליו אלא שהיו אומרים לו לחזור למחר ולשאל לא גרם לו.
